פסק-דין בתיק ע"פ 40712/07

1.         ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 8.11.07, בתיק פ 797/07 - במסגרתו הורשע המערער, על פי הודאתו, בביצוען של העבירות הבאות: נהיגה בשכרות - לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה"), נהיגה בזמן פסילה - לפי סעיף 67 לפקודה, וכן שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970. המערער הורשע בעבירה נוספת, אשר ביקש לצרפה לתיק דנן, של נהיגה בשכרות (בתיק ת 13065/07) - לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה ובעבירה של איסור נהיגת רכב בהשפעת משקה או סם מעל המידה הקבועה, בניגוד לתקנה 169ב' לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל; 4 שנות פסילה בפועל מיום 1.7.07; 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וכן קנס בסך של 1,000ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.

פרטי האישומים

2.         ביום 29.6.07, כשם שצוין בהזמנה לדין שבתיק ת 13065/07, נהג המערער במקום ציבורי, שעה שהיה שיכור, כאשר בליטר אוויר נשוף אותר ריכוז אלכוהול של 575 מיקרו-גרם, העולה על המידה המותרת בפקודה. על כן הואשם המערער בעבירה של נהיגה בשכרות ובעבירה של איסור נהיגת רכב בהשפעת משקה או סם מעל המידה הקבועה. בעקבות האמור נשלל רישיונו של המערער מנהלית (ראו להלן). 

3.         ביום 1.7.07, כמתואר בכתב האישום במסגרתו של תיק פ 797/07, נפסל המערער מהחזיק רישיון נהיגה (בשל עבירתו המתוארת לעיל), על ידי קצין משטרה ובנוכחותו, לתקופה של 30 ימים, ורישיונו הופקד. ביום 26.7.07, נתפס המערער נהוג ברכב, כשהוא שיכור, ובאוויר שנשף נמצא אלכוהול בריכוז של 660 מיקרו-גרם. בנסיבות אלה, כשם שצוין בכתב האישום, נהג המערער ברכב, בהיותו פסול, ביודעין, וללא ביטוח תקף.

גזר דינו של בית משפט קמא

4.         בית משפט קמא הבהיר, כי המערער עבר שתי עבירות של נהיגה בשכרות, כאשר השנייה במניינן בוצעה שעה שהיה פסול מנהיגה, מנהלית, בעקבות עבירתו הראשונה. בית משפט קמא הדגיש, כי התנהגות שכזו "מהווה חוצפה וזלזול במערכת החוק כולה" (עמ' 3, ש' 14).

5.         לאור האמור, הושתו על המערער עונשי מאסר בפועל, פסילה בפועל, מאסר על תנאי וקנס. סנגורו של המערער ביקש להמיר חלק מתקופת המאסר בפועל, אשר הושתה על מרשו, לריצוי בעבודות שירות. בית משפט קמא דחה הבקשה בקבעו, כי אין מקום להורות כן. 

טענות הצדדים לערעור

6.         סנגורו של המערער הניח עיקר הדגש בערעורו על רכיב המאסר בפועל. לדידו, שגה בית משפט קמא משלא אפשר הזמנתו של תסקיר מבחן, בעניינו של המערער, לשם בחינת האפשרות לרצות עונש המאסר בפועל בעבודות שירות. בייחוד אמורים הדברים לאור נסיבותיו המיוחדות של המערער. הסנגור ציין, לעניין זה, כי מרשו עבר ניתוח קשה בגבו, הכולל קיבוע במתכות, והוא סועד את אביו קטוע היד (עקב סיבוך בניתוח רפואי, כמתואר בחומר הרפואי, אשר צורף לערעור). בנסיבות אלה יש לבכר השיקולים השיקומיים שבענישה על פני אלה ההרתעתיים, ולהשיג מטרת הענישה באמצעות עבודות שירות, העדיפות על כליאתו של המערער מאחורי סורג ובריח, באשר יש בהן כדי לתרום לחברה כולה. לדידו של הסנגור, התעלם בית משפט קמא מנסיבותיו המקלות של המערער, קרי: הודאתו במיוחס לו, החיסכון בזמנו של בית המשפט, עברו התעבורתי הקל, וכן היותו צעיר ונורמטיבי, העובד באופן סדיר (כאמור בהמלצה שצורפה לתיק). בנסיבות אלה, גזר דינו של בית משפט קמא הנו חמור ביותר ואף פוגע בעקרון אחידות הענישה, שכן במקרים חמורים משמעותית מזה של המערער, כשם שהוצגו בפסיקה התומכת - לדידו של הסנגור - בטיעוניו, הושתו על הנאשמים עונשים קלים יותר.

7.         ב"כ המשיבה התנגד לערעור. לדידו, המדובר בעונש ראוי, ההולם חומרתן של העבירות, בהתחשב במידת הזלזול הרבה, אשר הפגין המערער בחוק. יש להזכיר, כי ביום 29.6.07, נתפס המערער בעודו נוהג בשכרות, כאשר בדמו ריכוז אלכוהול, הגבוה פי שניים מהמותר. יומיים לאחר מכן נפסל רישיונו מנהלית, על ידי קצין משטרה, וכ-25 ימים לאחר מכן נתפס המערער, נוהג ברכב, כשבדמו 660 מיקרו-גרם אלכוהול לליטר נשוף - פי שלושה כמעט מן הרמה המותרת, ובשעת פסילה. המערער אינו יכול למרק התנהגותו בהצגת נסיבותיו האישיות ובמצבו הרפואי הקשה של האב, שעה שהוכיח, כי אינו מציית לחקיקה הקיימת. ענישה מחמירה, בנסיבות שכאלה, הנה מחויבת המציאות, לבל ייגבה מחיר אנושי וכלכלי יקר.   

דיון

8.         עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות הקיים בתיק מביא אותי לדחות את הערעור. להלן אבאר דבריי.

המערער העז לעלות לרכבו, כשבדמו רמת אלכוהול גבוהה - מה שהביא לשלילת רישיונו מנהלית ולהגשת כתב אישום בעניינו (תיק ת 13065/07). חרף זאת ועל אף הסנקציה שספג מיידית, בדבר שלילת רישיונו, בחר המערער, ביודעין, כ-3 שבועות לאחר מכן, לנהוג בשנית, כשבדמו רמת אלכוהול גבוהה אף יותר מזו שאותרה בפעם הראשונה (פ 797/07).

בהתנהגותו זו הוכיח המערער, כי אינו מתיירא מפני החוק ואף חמור מכך - אינו חושש מן הסכנות, הנשקפות לציבור עוברי הדרך (בין הולכי רגל ובין שנהגים המה), בשעת נהיגתו בשכרות ובתקופת פסילה. אכן, וכשם שציין בית משפט קמא, התנהגותו של המערער הנה יוצאת דופן בחוצפתה, וגישתו המזלזלת - הן במערכת החקיקה והן במערכת האכיפה - מחייבת בסנקציה משמעותית וקשה, כזו שקבע בית משפט קמא.

9.         סנגורו של המערער הזכיר, כי המערער הודה וחסך מזמנו של בית המשפט וכן תאר מרשו כאדם נורמטיבי (הגם שהתנהגותו הנלוזה, בעניין שלפנינו, אינה נורמטיבית כלל וכלל), אשר עשה שירותו הצבאי כנהג, עובד באופן סדיר למחייתו ותומך באביו הנכה. ברם, אין בכל אלה - מוערכים ככל שיהיו - כדי להוות נסיבה מקלה, בשאלת עונשו, בנסיבות כה חמורות. דווקא המערער, המשמש משענת לאביו הנכה ואף סובל מבעיות רפואיות בעצמו, צריך לנקוט משנה זהירות, בהתנהלותו היומיומית, כשלנגד עיניו מחירה הגבוה של חירותו. משבחר המערער בפועל לזלזל בנסיבותיו שלו, אינו יכול לבקש כעת את בית המשפט, להתחשב בנתוניו האישיים.

המערער, אשר בכר - למרבה הצער ובאופן חסר אחריות - דחפיו לנהוג בשכרות, ואף בשעת פסילה, על פני חובתו לסעוד את אביו, ייאלץ לשאת בתוצאות מעשיו הקשים ואין לו להלין בנדון - אלא על עצמו בלבד.    

10.       האם בנסיבות המתוארות היה מקום לשקול אפשרות המרתו של עונש המאסר בפועל, ולו בחלקו, במאסר על דרך של עבודות שירות? -  בית משפט קמא השיב בשלילה והריני מצטרף למסקנתו זו. עבודות שירות הנן בגדר פריבילגיה, אשר מעניק בית המשפט לנאשם, תוך אמון, כי הנאשם יכבד תנאיהן ויבצען כראוי, בבחינת עונש המאסר, אשר הושת עליו. זלזולו של המערער ברשויות החקיקה והאכיפה אינו מבסס מידת האמון הנדרשת, להשתת עונש של עבודות שירות, אלא תומכת בענישה על דרך של מאסר ממש.

11.       סיכומם של דברים - וכפי שצוין בתחילה, דין הערעור - להידחות.